החלטה בתיק בש"א 155330/06

1.         הבנק הנתבע עותר לדחיית תובענתם של התובעים, על הסף. טעמה העיקרי של הבקשה נעוץ, לטענתו, בקיומו של מעשה בית דין. טעמים נלווים הם התיישנות ו/או שיהוי. עובר לפירוט טענות הבנק הנתבע, אסביר בקליפת אגוז את התובענה.

2.         התובעים עתרו למתן פסק דין המצהיר כי פסק הדין שניתן נגדם ביום 28.7.94 בגדרי ת"א 13105/89 הושג במרמה, ע"י הבנק הנתבע. כאן המקום להדגיש כי פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות הצדדים בתיק זה (ובתיקים אחרים שנדונו במאוחד עימו). התובענה בת"א 13105/89 היא תובענת הבנק נגד שבעה נתבעים (התובעים דנן הם הנתבעים 6 ו-7). על פי האמור בה, חתמו התובעים כערבים לחיובי תאגיד בשם רמא בע"מ לפי כתב ערבות מ-25.1.87. התאגיד לא פרע את חובותיו ועל כן הוגשה התובענה האמורה (ביום 3.4.89). התובענה הוגשה לפי סדר-דין מקוצר. התובעים דנן ביקשו (וקיבלו) רשות להתגונן. יודגש כי בעת ההיא היו הם מיוצגים. התובענה נדונה (במאוחד עם תובענות נוספות) בפני כב' השופטת מ' רובינשטיין. לאחר שמיעת ראיות, חויבו התובעים שבפניי בסכום הנתבע. ערעור שהגישו התובעים שבפניי - נדחה (ע"א 1475/94). טענת התובעים בתובענתם הנוכחית היא כי פסק הדין שניתן נגדם, הושג ע"י הבנק במרמה, הונאה וזיוף שנתגלו לתובעים בשנת 1999. מרמה נטענת זו עניינה בכך שחתימת מר רם מיידנברג (ז"ל) - לאו חתימתו היא; חתימת מר ירחמיאל מיידנברג כלל אינה מופיעה בכתב הערבות; הערבות נחתמה ביום 13.7.87 (ולא ביום 25.1.87) על ידי חמישה ערבים (ולא שישה ערבים).

3.         הבנק הנתבע עותר כאמור לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בית-דין. אין הוא טוען כלל לכך שלא קיימות בנסיבות העניין טענות היכולות להקים לתובעים טענת מרמה כלפי פסק הדין. מרכז הכובד הוא בטענת מעשה בית-דין.

4.         דין הבקשה להידחות. תורת מעשה בית-דין שני ענפים לה: השתק עילה והשתק פלוגתא.

            השתק העילה משמעותו היא כי מקום שתובענה נדונה לגופה והוכרעה, שוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או כלפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני , פ"ד כב (2) 561, 583. המבחן לקביעה אם בתובענה השנייה מתעוררת אותה עילה לה נדרש ביהמ"ש במסגרת התובענה הראשונה, אם לאו, הוא מבחן הבודק אם מדובר בשתי התדיינויות  באותו עניין עצמו. אין מקום וצורך לערוך בדיקה פרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון , פ"ד נז (5) 166, 181). זאת ועוד. המבחן הוא כאמור זהות העילה. מכאן מתבקשת המסקנה כי לא זהות הצדדים היא הקובעת. אין חשיבות לשאלה אם בהליך הראשון הופיע פלוני כתובע ואלמוני כנתבע, ובהליך השני נתהפכו היוצרות (קרי: אלמוני הפך מנתבע לתובע). העיקר היא בשאלה אם העניין שביניהם (במובנו הרחב) הוכרע בהליך הקודם, אם לאו: בר"ע (ת"א) 1243/01 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' גובס , דינים מחוזי כרך לב (10) 897; רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו - המאגר המשפטי הישראלי).

אם נבחן את נסיבות הפרשה במבחן הנדון לעיל, כי אז תהא המסקנה שהתובעים מושתקים מהעלאת טענותיהם כלפי הבנק הנתבע. בגדרי התובענה הראשונה (היא תובענת הבנק) נדונה גם שאלת חבות הנתבעים כערבים לחיובי חברת רמא בע"מ, על פי כתב הערבות שצורף לתובענה בת"א 13105/98. בתובענה דנן מבקשים התובעים לפתוח מחדש את שאלת ערבותם זו. חוששני כי הם מושתקים מהעלאת טענות הכופרות בהיותם ערבים.

5.         הענף השני עליו מיוסדת תורת מעשה בית-דין, הוא השתק הפלוגתא. השתק זה משמעותו היא כי שעה שבמשפט הקודם הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית והיא הוכרעה שם במפורש או מכללא, כי אז יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני: פרשות קלוז'נר הנ"ל, בעמ' 584.

ניתן אמנם לגרוס כי בהליך הקודם, קרי: תובענת הבנק בגדרי ת"א 13105/89, לא נדונה מפורשות שאלת תוקף כתב הערבות שהיה בבסיס התובענה ההיא. אך אין ספק כי שאלה זו הועמדה להכרעה מכללא בפסק הדין. עילת התביעה (כלפי התובעים דנן) הייתה קיומו של כתב ערבות; קיומו של חוב מצד החייב העיקרי; אי-פרעון החוב ע"י החייב העיקרי. התובעים שבפניי היו רשאים לחלוק בעת ההיא על תוקפו של כתב הערבות ועל היותם ערבים. כזאת לא עשו התובעים. הם בחרו להתגונן בטענות אחרות ולא טענו כי אין הם חתומים על כתב הערבות. בע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , דינים עליון כרך עד 433, נפסק כי מעשה בית דין (באספקט של השתק פלוגתא), אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על-ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותן במסגרת הליך זה. לטעמי, זוהי הכוונה האמורה שלבעל דין היה יומו בבית המשפט או שניתנה לו שעת כושר להעלות את טענותיו ולהביא את ראיותיו. במילים אחרות: לתובעים ניתנה הזדמנות לשטוח את כל טענותיהם כלפי חיובם, במסגרת התובענה הראשונה - הם ניצלו הזדמנות זו לשם העלאתן של טענות מסוימות וויתרו על העלאת טענות אחרות. אין הם יכולים לפתוח עתה מחדש את ההליך ולבקש להעלות לדיון את הטענות אשר לא העלו בגדרי התובענה הראשונה.

6.         התובעים אינם יכולים אפוא להישמע בתובענתם הנוכחית. הם מנועים מלעשות כן הן מחמת השתק עילה (שכן העניין שבינם לבין הבנק הנתבע כבר הוכרע - לחובתם- בתובענה הראשונה ואחת היא אם חלו "חילופי מקומות" בין בעלי הדין) והן מחמת השתק פלוגתא (הנובע מאי העלאת טענות בגדרי התובענה הראשונה).

7.         ברם, הכללים האמורים יפים וטובים במהלך הרגיל של העניינים. בפרשתנו חפצים התובעים להראות כי הפסק הקודם הושג במרמה ובכך למנוע את תחולתה של תורת מעשה בית דין, שכן (כמאמר השופט אנגלרד בע"א 4958/99 עין גב קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ , פ"ד נה (2) 11, 22) fraus omnia corrumpitובלשון אחרת "fraud unravels all",כמאמר הלורד Diplockבפרשת United City Merchants (Investments) Ltd v. Royal Bank of Canada [1983] 168,183(היינו: המרמה פורמת הכל). כך הוא בכל תחומי המשפט (לרבות בהחלטת נשיא המדינה אודות חנינה, שאף היא בת-ביטול אם הושגה במרמה: בג"צ 706/94 רונן נ' פרופ' רובינשטיין - שר החינוך והתרבות , פ"ד נג (5) 389). כך אף חפצים התובעים שיהא בענייננו.

8.         אין בפניי כל בקשה שעניינה סילוק התובענה מטעמים שאינם מעשה בית דין. קיומו של מעשה בית דין בפרשתנו איננו העיקר, שכן כאמור האפשרות לעתור לביטולו של פסק דין מחמת תרמית, גוברת על העקרונות הגלומים בתורת מעשה בית דין, כמו גם על דיני ההתיישנות (במובן זה שאין לומר כי התובענה לביטול פסק דין מחמת מרמה, תוגש תוך 7 שנים מיום מתן פסק הדין).

אין בפניי כל בקשה לקבוע שלא נתקיימו התנאים לעתור לביטול פסק דין מחמת מרמה. אין כל טיעון בנושא זה בבקשת הבנק הנתבע. לא ייפלא איפוא שהתובעים לא התייחסו לנושא זה בתגובתם לבקשה. אם תוגש בקשה מתאימה, יהא מקום ליתן עליה את הדעת.

9.         הבקשה נדחית אפוא. הבנק המבקש יישא בהוצאות המשפט של התובעים (המשיבים) בסך 800 ש"ח, להיום.

ניתנה היום, ‏כ"ט ניסן תשס"ו ( ‏27 אפריל 2006 ), בהעדר.